פסק-דין בתיק ת"ק 36184-05-13

מבוא

1.      לפני תביעת התובע מר יצחק גולדרט (להלן: "התובע"), בעלים של דירת מגורים ברחוב ארלוזרוב 1 ברמת גן (להלן: "הדירה"). התביעה הוגשה בגין הפרת חוזה שכירות בלתי מוגנת, להשכרת הדירה למר שחף אפרת- הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר שכר את הדירה מהתובע לתקופה שמיום 15.4.12 ועד ליום 15.4.13. (להלן: " ההסכם").
סכום התביעה הועמד על סך של 33,200 ש"ח.

התביעה הוגשה גם כנגד הוריו של השוכר, אשר ערבו להתחייבויותיו על פי ההסכם, מר גיל אפרת, הנתבע מס' 2 (להלן: "האב") והגב' סוזן אפרת, הנתבעת מס' 3 (להלן: "האם") [הנתבע, האב והאם ייקראו להלן יחדו לשם הקיצור: "הנתבעים"].

2.      הנתבעים הגישו כתב הגנה ודחו את כל טענות התובע והגישו תביעה שכנגד, בגין פריצת התובע לדירה, נזקים שגרם ובכללם החזקת כסף מזומן שלא כדין, אשר נלקח מהדירה, הפסד ימי שכירות, הטרדה, איומים, פגיעה בפרטיות ועוד. הנתבעים העמידו את תביעתם על סך של 33,200 ש"ח. התובע דחה את כל טענות הנתבעים בכתב תביעתם שכנגד.

3.      ביום 21.7.13 נשמעו ראיות הצדדים, במשך כשעה ומחצה ובמסגרתם העידו התובע והנתבעים וכן עד מטעמו של התובע, מר ראאד אבו סאלח  (להלן: " המשפץ"). הדיון

התנהל תוך הטחת האשמות הדדיות בין הצדדים, באופן שהקשה על קיום הדיון

וניכר היה כי הצדדים מלאי כעס זה כלפי זה. אקדים ואומר, כי התרשמתי כי שני  

הצדדים עשו מאמץ במסגרת ראיותיהם ועדויותיהם "להתעלם" מטענות וראיות שהתקשו להתמודד עמן.

4.      פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את העדויות, קראתי בקפידה את כל כתבי הטענות על צרופותיהם, והבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים. אדרש להלן לראיות ולטענות הנדרשות להכרעה.

הכרעה

5.      הדירה הושכרה לשוכר בלבד ולמטרת מגורים בלבד. הוכח כי ביחד עם השוכר התגוררה בדירה חברתו וכן אחיו. דרישת התובע מהנתבע כי אחיו יצא מהדירה, לא נענתה. בניגוד למצג שהציג הנתבע בכתב הגנתו, הוא הקים חדר אקוסטי, ששמש אותו לעבודתו, כפי שהודה בחקירתו הנגדית. יוזכר כי הדירה הושכרה למגורים בלבד.

בעדותו הודה התובע כי באחד מביקוריו בדירה, שהתקיימו בנוכחות הנתבע, הבחין בחדר האקוסטי וכי צלמו לעתיד לבוא. נראה כי התובע הכין תביעתו מבלי שבאותו מעמד הביע בפני הנתבע את מחאתו על השינוי שעשה בדירה, בניגוד להוראות ההסכם.

6.      השוכר הכניס את כלבו לדירה. יאמר כי בהסכם לא נאסר על הכנסת בעלי חיים לדירה, ועל כן הנתבע לא הפר בכך את ההסכם. יחד עם זאת, הנתבע התחייב לשמור על הדירה במצב נקי ושוכנעתי כי הכלב הטיל את מימיו בדירה וגרם לנזקים ודי בכך על מנת לקבוע כי הפר את התחייבותו לשמור על הדירה במצב נקי.

7.      לקראת סיום תקופת השכירות הוסכם בין התובע לנתבעים כי תיערך בקרת נזקים בדירה וכי המשפץ יציע הצעת מחיר לתיקון הנזקים שנגרמו בדירה על ידי הנתבע. בידיעת התובע, המשפץ הגיע להסכמה עם הנתבעים, לפיה תמורת הסך של 3,500 ש"ח יצבע את הדירה ויתקן נזקים מסוימים, ברם, התובע טען לנזקים נוספים, אשר המשפץ לא נכון היה לבצעם במחיר שהוסכם בינו לבין הנתבעים.

8.      מכאן ואילך החלו העימותים בין הצדדים שהחריפו בעת שטכנאי מזגנים הגיע לדירה, על מנת, כך נראה, להסיר את המזגן שהתקין הנתבע בדירה. בעקבות זאת, אסר התובע על המשפץ לאפשר לטכנאי להיכנס לדירה ואסר עליו לבצע את התיקונים, שכן לטענתו, הנתבע הפר את ההסכם בהתקינו את המזגן בלא קבלת אישורו וכי בהתאם להסכם עליו להשאירו בדירה. הנתבע מכחיש את טענות התובע בענין זה ואף טוען כי קיבל את הסכמת התובע להתקנתו.

לדעתי, התקנת המזגן אינה בגדר שינוי בדירה ועל כן הנתבע היה רשאי לנוטלו מהדירה, אך היה עליו לתקן את הנדרש בעקבות התקנתו והסרתו.

9.      לטענת הנתבעים, התובע נכנס לדירה באמצעות המפתח שהושאר ברשות המשפץ, ואף נטל לידיו כספים במזומן בסך של 3,000 ש"ח שהושארו על ידי הנתבע בדירה, בעודו נמצא בחו"ל. יאמר כי בגין אותה כניסה נטענת לדירה, הגיש האב תלונה למשטרת ישראל, ובה טען, בין היתר, להסגת גבול. יאמר כי באותה תלונה לא נטען כי התובע נטל כספים מהדירה, וזו הועלתה בשלב מאוחר יותר. בכתב התביעה שכנגד ובעדותו בבית המשפט, טען הנתבע כי נלקחו סכומים של 1,000 ש"ח או 3,000 ש"ח ולא יכול היה ליישב הסתירות שבין גרסאותיו אלה. התובע הכחיש מכל וכל כי נטל כספים מהדירה ועדותו בענין זה אמינה בעיני, מה גם שעדות הנתבע בנקודה זו אינה אמינה עלי, בין היתר, נוכח הסתירות בעדותו בדבר סכומי הכסף שנלקחו מהדירה, כטענתו.

10. אין חולק כי הנתבעים שלמו למשפץ על חשבון המוסכם סך של 950 ש"ח, אשר לדבריו רכש באמצעותם את הצבע וכי לא ניתן היה לעשות שימוש בצבע שנרכש. לא שוכנעתי כי אכן לא ניתן היה לעשות שימוש בצבע, שעה שהדירה נצבעה, או תיצבע על ידי המשפץ ועל כן יש להפחית סכום זה מכל פיצוי בו יחויבו הנתבעים.